Midrash sur Samuel 2 22:41

יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, זֶה דָוִד שֶׁעָמַד מִמֶּנּוּ, וְאֹיְבַי תַּתָּה לִי עֹרֶף (ש״‎ב כב, מא).

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ (בראשית מט, ח), אַחֶיךָ מוֹדִים בְּךָ, אִמְךָ מוֹדָה בְּךָ, אֲנִי בְּעַצְמִי מוֹדֶה לָךְ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי יִהְיוּ כָּל אַחֶיךָ נִקְרָאִין עַל שִׁמְךָ, אֵין אָדָם אוֹמֵר רְאוּבֵנִי אֲנָא שִׁמְעוֹנִי אֲנָא אֶלָּא יְהוּדִי אֲנָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדה בַּר סִימוֹן מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים וְהָיָה שָׁם אֶחָד וְהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִכֻּלָּם וְנָתַן לוֹ חֵלֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְחֵלֶק עִם אֶחָיו. (בראשית מט, ח): יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, כַּמָּה נִתְחַבֵּט יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ עֹרֶף וְלֹא נָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ח): בִּי אֲדֹנִי מָה אוֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ וגו'. וּלְמִי נָתַן לְדָוִד (שמואל ב כב, מא): וְאֹיְבַי תַּתָּה לִי עֹרֶף, לָמָה שֶׁהָיוּ פַּטְרִיקִין שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, הָכָא הוּא אוֹמֵר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית כז, כט): וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, אֶלָּא יִצְחָק עַל יְדֵי שֶׁלֹא נָטַל אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת הוּא אוֹמֵר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, אֲבָל יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁנָּטַל אַרְבָּעָה נָשִׁים, כְּתִיב וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ.

הֲרֵי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי יָצְאוּ אַף הֵם פְּנֵיהֶם מְכֻרְכָּמוֹת, וְהָיָה מִתְיָרֵא יְהוּדָה שֶׁלֹא יִזְכֹּר לוֹ מַעֲשֶׂה תָּמָר, הִתְחִיל קוֹרֵא לוֹ (בראשית מט, ח): יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הוֹדֵיתָ בְּמַעֲשֵׂה תָמָר, יוֹדוּךָ אַחֶיךָ לִהְיוֹת מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, זֶה דָּוִד שֶׁהוּא עוֹמֵד מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (שמואל ב כב, מא): וְאֹיְבַי תַּתָּה לִי עֹרֶף. יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, יִצְחָק אָמַר לוֹ לְיַעֲקֹב (בראשית כז, מט): בְּנֵי אִמֶּךָ, שֶׁלֹא הָיְתָה לוֹ אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת רִבְקָה, אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁהָיָה לוֹ אַרְבַּע נָשִׁים אָמַר לוֹ לִיהוּדָה בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, מִטַּרְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁאָמַרְתָּ (בראשית לז, כו): מַה בֶּצַע. דָּבָר אַחֵר, מִטֶּרֶף, מִטַּרְפָּהּ שֶׁל תָּמָר, שֶׁהִצַּלְתָּ אַרְבַּע נְפָשׁוֹת, עַצְמְךָ וְתָמָר וּשְׁנֵי בָּנֶיהָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִצַלְתָּ אַרְבַּע אַף אֲנִי אַצִיל אַרְבָּעָה מִבְּנֵי בָנֶיךָ, דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וְקָרָא לוֹ אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת, גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. (במדבר כד, ט): כָּרַע שָׁכַב כָּאֲרִי וּכְלָבִיא. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, זֶה כִּסֵּא מַלְכוּת (תהלים מה, ז): כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר, אֵימָתַי, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, כְּשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה כח, ג): בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת וגו'. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, מִי שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ. וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, מִי שֶׁמַּקְהֶה שִׁנֵּי כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טז): יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה. דָּבָר אַחֵר, וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, מִי שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְקַהֲלִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, י): שֹׁרֶשׁ יִשַּׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרשׁוּ. אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, מִשֶּׁיַּכְנִיס כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ גֶפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ, זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וגו'. דָּבָר אַחֵר, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ, מִי שֶׁנּוֹטֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּשׂוֹרֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, כא): וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, וְהֵיאַךְ הוּא עוֹשֶׂה (יחזקאל לו, כה): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים. כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, שֶׁהַיַּיִן הַרְבֵּה בִּגְבוּלוֹ. וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, וְאֵין סוּתֹה אֶלָּא טָעוּת, כְּדִכְתִיב (דברים יג, ז): כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ וגו', אִם יִטְעוּ בַּהֲלָכָה תְּהֵא מִתְכַּבֶּסֶת בִּתְחוּמוֹ. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהַיַּיִן הַרְבֵּה בִּתְחוּמוֹ, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מְזֹג לִי וּשְׁנֵה לִי, שֶׁחִכִּי עָרֵב לִי חֵיךְ לִי לִי, וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה (ישעיה א, יח): אִם יִהְיוּ חַטָּאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.